|
לואיס סהה ג
 לצפות
באדי קולמן משחק באגף היה כמו לצפות בנשר מהיר שעובר את כל המכשולים ומגיע אל
המטרה, כך היה קולמן: מהיר, מדויק, כשרוני וצפוי היה להיות חלק מעתידה הגדול של
נבחרת אנגליה והיונייטד עד שנפטר באסון מינכן.
קולמן נולד בסלפורד והחליט להפסיק את לימודיו בכדי להצטרף לשורות הנוער של מנצ'סטר
יונייטד בקיץ של 1952. לא לקח זמן רב לכשרון הצעיר להגיע לקבוצה הראשונה ולקבל מקום
קבוע בהרכב, רק ארבע שנים בלבד (גיל 19) ובאותה שנה זכו השדים האדומים באליפות.
קולמן לא הבקיע שערים רבים, וזה לא היה עבודתו. הוא היה מבשל מדהים, הוא היה קשר
שעקף את כל מי שעמד בדרכו והכין לחלוצים מצבים בהם הם אינם מסוגלים לפספס. קולמן
היה פחד של קבוצות רבות, והוא גם חוזר על ידיהן אך ליבו נשאר במנצ'סטר.
גם בשנתו השנייה במדים האדומים הוא לקח חלק נכבד
בזכיה באליפות, המאמן באזבי נתן לו את הכינוי "סנייקהיפס", כלומר מותני נחש, מכוון
שהיה זריז ועקף ב"גמישות" כמו נחש.
אבל קולמן היה שחקן שצריך להתרגל לסגנונו החדשני, היתה לו עין מיוחדת למצבים ולמרות
גילו הצעיר לרוב החליט החלטות נכונות. התינוקות של באזבי היתה התערובת המושלמת
לקולמן, השחקנים התאימו אחד לשני באופן המשחק ולכן היתה זרימה טבעית ושיתוף פעולה
מתמיד. קולן לא היה קוסם ולמרות יכולתיו המדהימות הוא לא יכל לעבור מספר מגנים
אמיצים, הוא נזקק לשחקן בעל נוכחות פיזית, ומי יותר טוב מדנקן אדוארדס?
לקולמן הציקה כמות השערים הנמוכה למרות שהיה קשר, כמובן שהמאמן האגדי מאט באזבי
הרגיע אותו ואמר משפט שנחרט בהיסטוריית המועדון "נוטים האנשים לתת את תשומת הלב
לחלוצים, למבקיעים אך הם האנשים שמכינים את המצב ומגנים על השער שמנצחים את המשחק".
לבסוף, זכה קולמן להבקיע את שערו האחרון בקריירה במשחק רבע גמר הגביע האירופאי מול
הכוכב האדום בלגרד בשער שניצח את המשחק.
אדי קולמן ייזכר לנצח כשחקן שתמיד מלווה בשאגות ואהדה שימיו הטובים ביותר עוד עמדו
לבוא. הוא נפטר בגיל 21, עוד לפני שהספיק להגשים את חלומו ולשחק בנבחרת אנגליה,
ובמנצ'סטר תמיד יבכו על עוד חד מן היהלומים הכל כך מבטיחים שהלכו מן העולם בדרך כה
טרגית.
סטטיסטיקה ונתונים אישיים:
מקום לידה: סלפורד, לנקאשיר.
תפקיד:
קשר
משחקים:
107
שערים:
2
תארים:
2 אליפויות הליגה 55/56, 56/57.
|
